A strongly opinionated colleague of mine once announced to a roomful of coworkers: Cat people prefer vanilla dog people prefer chocolate. ציינתי שיש לי שני כלבים ובכל זאת אני מעדיף וניל.

שטויות היא אמרה לי.

ועכשיו זה דִוּוּחַ מִן hunch.com ( WHO?

הא! אתה צוחק עלי? פָּחוֹת סָבִיר? יש לי פה משחקי מילים של STEEL. אני הפרשן הראשי. ראש עיריית פונסקולה. The great deliverer of all wordplay — the OB/P-U-N if you will (and even if you won’t).

Oh and get this: According to the report cat people are more likely to be neurotic. דיווח שגוי שגוי שגוי! I’m deeply introverted proudly liberal and I could out-neurotic a cat person any day of the week obsessively-washed hands tied behind my back.

כאילו התפיסות השגויות הללו אינן גרועות מספיק, הדו"ח מרחיק לכת ומציע שאנשים כלבים נוטים יותר לצטט את פול מקרטני בתור הביטל האהוב עליהם. אלוהים שלי! כמה חזק אני צריך לצרוח עד שישמעו אותי? פול מקרטני הוא לא הביטל האהוב עליי.

זה כל כך קשה.

(הערת צד כמעט לא קשורה [רק לך איתי הפוסט הזה יגמר בכל החצר בכל מקרה]: לפני כמה שנים, בהתקף של התבוננות פנימית עמוקה, אמרתי לו אבא שלי מְמוּסמָר זֶה.)

והנה הדבר שבאמת משיג אותי: אני אוהב חתולים שאני באמת אוהב. אבל אני לא יכול להיכנס לחדר להגיד את זה ולצפות שמישהו ייקח אותי ברצינות. הוכנסתי לתפקיד מאוד ספציפי - ה אוהב כלבים — so no one believes me when I profess to enjoy both. האנשים היחידים שמתרחקים מזה הם אלה שיש להם לפחות אחד מכל מין בביתם. והם נתקלים בספקנות אם לא בלעג מוחלט.

אתמול קראתי ספר מצוין שֶׁלְאַחַר מאת בלוגר ועורך דין פיט בול אמילי דאגלס . היא כותבת על דנארד רובינסון, רכז מאוניברסיטת מישיגן שמחייך המון ובאופן כללי גורם לכולם להרגיש טוב. אמילי רוצה שהקוראים יידעו שהוא בחור מתנפח. אז אחרי שנרתעתי והתפתלתי והבאתי תירוצים בלעתי את הגאווה שלי והודיתי בזה. יש הגינות מוסרית שחקני כדורגל אדיבים שם בחוץ.

הנקודה של אמילי היא שאני לא יכול מאוד להסתובב ולהשמיד ספורטאים מקצועיים (או מכללות) ואז להסתובב ולצפות שאנשים יראו כל כלב כאינדיבידואל. אני מסכים איתה לא רק בגלל שאכפת לי ממנה פיטבולס אלא בגלל שהיא צודקת.

חלק מהסטריאוטיפים מזיק יותר מאחרים. עד כמה שאני כועס מזוייף על כך שתויגו אותי כמאהב כנפיים יוצא דופן, מתעב משחקי מילים, אני ממש כועס על קבוצות מסוימות של בעלי חיים (כולל חיות אדם) שנפגעו בראפ שלא מגיע להם. זה לא משנה אם אתה אוהב פיטבולס או שחקני כדורגל או חתולים או כלבים או גברים או נשים או כל האמור לעיל. הטייק אווי הוא (כן, הנה בא הלקח) אל תסתכל רחוק יותר מאשר מוניטין ואתה עלול לפספס את הדבר הטוב ביותר שלעולם לא יקרה לך.

אני הוא כמו שאתה הוא כמו שאתה אני וכולנו ביחד. לֹא?